איחרו באבחון שבר בכף היד

רשלנות רפואית – איחור באבחון – שבר בכף יד ימין של אישה לא טופל כראוי ובית המשפט פוסק לה פיצוי כספי בסך של 60 אלף ₪!

ישנן בדיקות מסוימות אשר מועד ביצוען עשוי להיות קריטי ביותר בהליך הריפוי ועל כן רופא אשר משתהה בהפניה לבדיקה עשוי למצוא עצמו במרכזה של תביעת רשלנות רפואית אם בשל התנהלות זאת נגרם למטופל נזק רפואי אשר היה יכול להימנע בנקיטת זהירות רבה יותר.

אישה נפלה ברחוב ושברה את כף היד הימנית – השבר לא התאחה כראוי – האם הרופאים העניקו לה טיפול רשלני?

אביבית (שם בדוי) טיילה להנאתה ברחוב כאשר לפתע תוך כדי ההליכה, היא מעדה ונפלה על ידה הימנית וכתוצאה מכך נגרם לה שבר בכף היד. אביבית הופנתה לקבלת טיפול בבית חולים ושם נעשה צילום ובעקבותיו הוחלט לגבס את המקום תוך המלצה כי תהיה תחת מעקב של אורתופד קופת החולים. חלפו עשרה ימים ואביבית הגיעה לצילום נוסף, אשר הצביע כי השבר לא התאחה באופן תקין.

רשלנות רפואית באבחון שבר בכף יד

בעקבות הטיפול הרשלני שניתן לאביבית כף היד נהייתה מעוותת והיא מתקשה לעשות פעולות פשוטות יומיומיות. בנוסף, אביבית מפוטרת מעבודתה כתופרת בשל הקושי להפעיל את היד וכאבים מהם היא סובלת.

לאור הנזקים שנגרמו לה, מוגשת תביעת רשלנות כנגד הרופאים, בטענה כי הטיפול הכושל גרם לה נזק כמו גם בעצם האיחור בקבלת התור אצל אורתופד. בנוסף נטען כי היה צריך לעשות קיבוע של המקום עד למרפק ולא כפי שנעשה בפועל.

האם בית המשפט יפצה את אביבית על הנזק שנגרם לה?

הרופאים טענו כי הטיפול שניתן לה היה בהתאם למקובל ולסביר במקרה כזה ועל כן לא ניתן לומר כי הייתה רשלנות רפואית מצידם. את טענותיהם הם תמכו עם חוות דעת רפואית.

בית המשפט התייחס לכל העניין בפרטי פרטים וקבע כי לעניין הטיפול בשבר עצמו שנעשה איחוי סגור ולא פתוח לא הייתה רשלנות שכן מדובר היה בהחלטה שהיא סבירה בנסיבות העניין.

בנוגע לפרק הזמן שחלף בין הקיבוע של השבר לבדיקה של האורתופד שהיה 20 יום במקום 10 ימים הרי קובע בית המשפט כי בהארכה מיותרת זו נגרם לאביבית נזק, שכן מצב השבר החמיר ובכך נפגעו סיכויי ההחלמה שלה מהשבר. בנוסף ביום שבו שוחררה אביבית מבית החולים ההנחיות שקיבלה לא היו ברורות מספיק מה שהוביל לאיחור הקריטי בבדיקת האורתופד.

בית המשפט השלום קבע כי בשל מצבה הנוכחי של כף היד הרי יש לקבוע לאביבית נכות בשיעור של 10%.

הנתבעים טענו כי יש לזקוף לחובתה של אביבית את העובדה כי היא אינה מוכנה לעבור ניתוח לתיקון הנזק. אולם, בית המשפט פסק כי אין זה אפשרי להכריח אדם כלשהו לעבור הליך רפואי ובוודאי שלא ניתן לזקוף את אי הסכמתו לכך לחובתו, שכן זוהי האוטונומיה של כל אדם להחליט אם לעבור טיפול כזה או אחר.

אביבית דרשה פיצוי בגין ההפסד השתכרות, שכן לאחר האירוע ניסתה להמשיך לעבוד, אך בשל הקושי הרב פוטרה מעבודתה. בית המשפט סבר כי אין קשר בין ההחלטה להפסיק את העבודה לבין הנזק שנגרם לה ולכן לא נפסקו לאביבית פיצויים על כך.

הפיצויים שנפסקו לאביבית על ידי בית משפט השלום היו בגין ראשי הנזק הבאים: הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה ועזרת הזולת (נמצא כי היא צריכה עזרה לפעולות יומיומיות). סך כל הפיצוי שניתן לאביבית בעקבות הנזק עמד על 63 אלף ₪ וזאת בתוספת של שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט.

ת"א 4288/05

[ois skin="skin2"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *