בית החולים נמצא אחראי ברשלנות רפואית בביצוע צנתור בקשיש

קשיש נפתר עקב צנטור רשלניבית חולים הוא מקום, שלמעט ללידות, איננו רוצים להגיע אליו, אך כאשר אנו נאלצים להגיע אליו אנו מקוים כי בעיתנו תאובחן כהלכה, והטיפול לו נזכה יהיה המיטבי. האם כאשר רופאים ביצעו טיפול שבעקבותיו התפתח זיהום חמור שלא אובחן בזמן, ולחולה נגרמו נזקים בלתי הפיכים תוטל אחריות בגין רשלנות רפואית על הרופאים המטפלים?

מדוע מצבו של המטופל החמיר?

המנוח ח' אושפז בבי"ח מאיר בטיפול נמרץ עקב אירוע כלילי שהיה חריף. לאחר שתים עשרה שעות בוצע בו צנתור כשבמהלכו הוחדרה שרוולית לעורק שבירך, ודרכו צנתר הועבר לעורקים הכליליים.

במהלך הצנתור חלל העורק באיזור שהיה מוצר, הורחב והושתל בו תומכן. בערב שלמחרת מצבו של ח' הדרדר, ולאחר מספר ימי הדרדרות התברר כי חיידק מאוד אלים מזן סטפילוקוקוס זהוב חדר לגופו וגרם לו אלח דם, ובעקבות כך לנזק כבד, שהתבטא בבלבול, חולשה וקריסת מערכות, והוא והועבר לטיפול נמרץ.

למעלה מחודשיים וחצי לאחר מכן הוא הועבר לבית לוינשטין לשיקום, שם שהה כשמונה חודשים ושוחרר לביתו כשהוא מרותק לכיסא גלגלים, ואף אינו שולט על סוגריו ונזקק לעזרה קבועה. לאחר תשעה חודשים נפטר.

עזבונו ויורשתו תבעו את ביה"ח מאיר שם אושפז

על סמך חוות דעת מומחים מטעמם הם טענו כי הרופאים אשמים ברשלנות משהסירו את השרוולית רק לאחר שמונה עשרה שעות מהצנתור, ולא כעבור שש שעות כמקובל. מומחה מטעם התובעים קבע כי החיידק האלים בו לקה ח' הינו נדיר, אך הוא מתפתח כאשר הרופאים חורגים מהנוהל, כמו כשמשהים את הוצאת השרוולית, מה שנעשה במקרה של ח' .

כן טענו להתרשלות באי הבחנה מוקדמת של מצבו, מה שהביא להתדרדרותו ולנזקיו. למרות שהיו תסמינים לאלח דם אצל ח' כבר למחרת הצנתור, כמו עלית חומו, רמת לויקוציטים מתונה, בלבול, חוסר תיאבון והיפונתרמיה, זרוע ומפשעה דלוקים, ואף בדיקת מעבדה הצביעה על זיהום פעיל, הרופאים ייחסו תסמינים אלה לבעיות הלבביות מהן סבל ח', ולא בדקו אם בגופו זיהום כתוצאה מהצנתור או מהגופים הזרים שהוכנסו לו.

רק לאחר שלושה ימים משמצבו החמיר נטלו תרביות, ורק יום לאחר נטילת התרבית, כשהתקבלו תוצאותיהן, לפיהן לח' אלח דם שמקורן בזיהום במקום העירוי, נתנו לו טיפול אנטיביוטי ספציפי לזיהום, ורק אז אף נוקז מקור הזיהום.

לטענתם, העיכוב בהוצאת הצנתר ובנטילת התרביות מח', גרמו לזיהום ולהתפזרותו של החיידק האלים בכל גופו, ולהתדרדרות במצבו. כאשר מדובר בקשיש אלח דם שאינו מטופל באופן מיידי עלול לגרום למוות, ורק טיפול ספציפי מיידי עשוי להביא להצלת חיי החולה.

לטענתם, הרופאים אף התרשלו בכך שמנעו את האפשרות לזהות את מצבו של ח' עקב כך שנתנו לו אקמול ואופטלגין שהורידו את החום וגרמו למצג כאילו שופר מצבו של ח'. כן טענו כי לא הייתה הסכמה מדעת של החולה לטיפולים.

מה יגידו הנתבעים? האם אשמים ברשלנות?

מנגד הנתבעים על סמך מומחים טענו כי לא היתה כל רשלנות רפואית באבחון ובטיפול שניתן לח'. הצנתור נעשה באופן מקצועי, והוצאת השרוול לא היתה מאוחרת כלל, ולמעשה ניתן להוציאו עד 24 שעות לאחר הכנסתו. בזמן הטיפול נקטו הרופאים באמצעים למנוע את התפתחות הזיהומים, ונערכו מעקבים לאיתור סימנים מקומיים של דלקת.

נעדרו סימנים לדלקת מקומית, ולא היה מצופה כי סיבוך זיהומי יופיע 24 שעות אחרי הצנתור. התסמינים שהופיעו אצל ח' מתאימים לבעיית הלב ממנה סבל. לטענתם, חולים קשישים עשויים לפתח סיבוכים קשים, וח' פיתח סיבוך של זיהום נדיר, עם תסמינים לא אופייניים, ולא ניתן היה לקבוע את מקור הזיהום. לטענתם, בכל פעולה שהינה פולשנית יש סיכון לסיבוכים ללא קשר לרשלנות.

כן קבעו המומחים מטעמם כי הצוות הרפואי טיפל בו במיומנות מרבית, וח' החל להיות מטופל באנטיביוטיקה שהתבררה כמתאימה מיד עם העלייה בכדוריות הלבנות. מצבו הדרדר לטענתם עקב אירוע מוחי חדש. בכל מקרה טענו לא ניתן היה למנוע את סיבוכי הזיהום אלא רק לצמצמם. כן טענו כי התרופות להורדת חומו לא מנעו את איתור בעיתו כי השפעתן היא רק לטווח קצר.

כן טענו כי הטיפול ניתן בהסכמה כיוון שח' היה בעברו רופא בכיר שהבין את מצבו הרפואי והסכים לכל הטיפולים שבוצעו בו.

פסק הדין- מה קובע בית המשפט?

ביהמ"ש קיבל את התביעה וקבע כי היתה התרשלות רפואית בטיפול בח'. הרופאים השאירו את השרוולית במפשעתו של ח' מעבר לזמן הנדרש ללא סיבה רפואית מוצדקת, ובכך האיצו את תהליך הזיהום. בנוסף הם התרשלו בכך שלא אבחנו במועד את הזיהום שנוצר לח'.

חובתו של הרופא ליזום אבחנה מבדלת כאשר תסמינים זהים עשויים להצביע על אבחנות שונות ולבחון אפשרויות שונות סבירות אף אם הינן רחוקות. האפשרות כי לח' היה זיהום היתה אפשרית כבר למחרת הצנתור לאור התסמינים שנגלו לעיני הרופאים, ולאור לעובדה כי השרוולית הוצאה באיחור ועלולה לגרום לזיהום. אילו היו ניטלות תרביות במועד זה ניתן היה לטפל בח' באנטיביוטיקה מתאימה מוקדם ממה שטופל בפועל.

כן נקבע כי התקיים קשר סיבתי בין הרשלנות לנזקים שנגרמו לח'. הנזקים היו בגדר הצפיה של רופא סביר, והרשלנות היא שהפחיתה את סיכויי החלמתו של ח'.

עקב הרשלנות הרפואית נפסק כי הנתבעים ישלמו לעזבון המנוח פיצוי בסך 758,000 ₪.

תא (ת"א) 019533/03 עזבון המנוח ח.מ ז"ל נ' מרכז רפואי ע"ש מאיר
ניתן ביום 3.12.08

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *