במהלך הלידה רחמה של היולדת נכרת, ואף הושארה בבטנה מפית

הרחם נכרת במהלך לידהכל לידה היא מאורע משמח, אך צופן בחובו סכנות לא מעטות הן ליולדת והן לעובר. האם לידה שהסתיימה בכריתת רחם מזכה בפיצוי נזיקי? האם השארת מפית בבטן היולדת במהלך ניתוח קיסרי היא טעות אנוש או חריגה מסטנדרט זהירות סביר לו מחויב הרופא?

ביצוע הלידה- מדוע הוזעקו בכירים?

התובעת היתה בהריון עם תאומות לאחר הפריה חוץ גופית. בשבוע השלושים ושמונה להריון הגיעה לבית חולים לאחר ירידת מים ועם צירים. לאחר בדיקה התברר כי יש לבצע ניתוח קיסרי, והיא הועברה לחדר ניתוח. העובר הראשון נולד ללא סיבוכים בלידה רגילה, ואת העובר השני שהיה במצב של היחלשות הדופק ניסו לחלץ בלידה רגילה דרך הנרתיק ע"י הפיכתו, אך משלא הצליחו הוא חולץ בניתוח קיסרי.

לאחר הניתוח נוצר דימום חזק בצוואר הרחם של התובעת. הוזעק לחדר הניתוח כונן בכיר ומנהל המחלקה, ומשלא הצליחו הרופאים לעצור את הדימום הוחלט לכרות לה את הרחם. לאחר הכריתה חשה התובעת כאבים בבטן, והתברר כי גוף זר נותר ברחמה, ו- 72 שעות לאחר הכריתה היא נותחה שנית, והגוף הזר הוצא.

דבר התובעים- "הרופאים נתעלמו"

ההורים תבעו את הרופא ואת קופת חולים בגין רשלנות רפואית במהלך הלידה שגרמה לכריתת הרחם של התובעת ולהשארת גוף זר, המפית, בבטנה. לטענתם, ההחלטה לילד את העובר השני בלידה רגילה, ולא בניתוח קיסרי היתה שגויה. לטענתם, אף ניהול הלידה לא היה תקין, ולאחר ששני ניסיונות ההיפוך של העובר לא צלחו היה על הרופאים לחלץ את העובר השני מיידית בניתוח קיסרי.

כן טענו כי הרופאים סיכנו את האשה וגרמו לקרעים ברחם כאשר ביצעו את היפוך העובר לפני שהאשה הורדמה, כששרירי הרחם אינם רפויים. לטענתם, הרופאים התעלמו מבקשת ההורים לבצע את הלידה בניתוח קיסרי, ואף לא הסבירו להם לפני ניסיונות ההיפוך כי קיימת אופציה שהלידה תתבצע באמצעות ניתוח קיסרי.

בנוסף טענו התובעים כי במהלך של ניסיון ההיפוך הרופאים הפעילו כוח בלתי סביר, מה שגרם לקרע ברחם. כן טענו כי לפני שכרתו לה את הרחם היה על הרופאים לנסות לעשות פעולות שונות, כמו קשירת העורקים, שאולי בעקבותיהם הרחם לא היה נכרת.

מילה לנתבעים

מנגד טענו הנתבעים כי לא נתבקשו ע"י התובעים לילד את האשה בניתוח קיסרי, ואף טענו כי לא התרשלו בטיפול באם. לטענתם, ניסיונותיהם להפוך את העובר היו בהתאם למקובל והתבצעו במקביל להרדמתה. כן טענו כי עשו פעולות שונות למנוע את הדימום לפני שהחליטו על כריתת הרחם, אך הן לא צלחו.

כן טענו כי השארת המפית בבטנה היא טעות אנוש, ובכל מקרה לא גרמה לה נזקים בלידה, כיון שהוצאה מבטנה לאחר שלושה ימים מיום השארתה שם.

מה יקבע בית המשפט? האם מדובר ברשלנות בצד הרופאים?

לאור עדויות המומחים משני הצדדים ביהמ"ש קבע כי לא היתה התרשלות בניסיון הרופאים לילד את העובר השני בלידה רגילה.

לאור הנסיבות לא היתה כל מניעה כי העובר השני יוולד דרך הנרתיק, והניסיון לילד את העובר השני באופן רגיל היה בהתאם לנהלים המקובלים, ואף היה סביר בנסיבות המקרה, כיוון שבעת הניסיון לילדה בלידה רגילה היה נוכח בחדר הניתוח רופא מרדים, וניתן היה במקרה הצורך לילד את האשה בניתוח קיסרי במהירות. ביהמ"ש אף דחה את טענת התובעים כי הם דרשו שהאישה תנותח בניתוח קיסרי היות ועדותם לא נתמכה בכל סיוע.

ביהמ"ש אף קבע כי לא הוכח ע"י התובעים כי הופעל לחץ שאינו סביר בניסיון ההיפוך, וקבע בהתאם לעדויות כי הסיכון לפגיעה ברחם בניסיון היפוך קטן יותר מהסיכון של פגיעה ברחם בניתוח קיסרי. כן קבע כי עצם הקרע ברחם אינו מעיד על הפעלת כוח שאינו סביר.

כן דחה את טענת התובעים כי פרוצדורת ההיפוך בוצעה ללא שהוסברו לה הסיכונים הכרוכים בכך וללא שנתנה את הסכמתה, כיון שעקב הדחיפות ומתוך הצורך להצלת חיים לא היה זמן לתת לתובעים הסברים ארוכים.

עם זאת קבע ביהמ"ש כי הנתבעים התרשלו בכך שביצעו את ניסיונות ההיפוך של העובר כששרירי הרחם של האשה לא היו רפויים. ביהמ"ש העביר את נטל הראייה לנתבעים שיוכיחו שלא התרשלו, וכי שרירי הרחם היו רפויים בעת ניסיונות החילוץ. העברת הנטל נעשתה לפי הכלל "הדבר מדבר בעדו" אשר התקיימו תנאיו: לנפגעת לא היתה ידיעה על הנסיבות שהביאו לפגיעה בה, הנזק נגרם מנכס שבשליטת הנתבעים, ויותר סביר שהיתה התרשלות מאשר לא היתה.

ביהמ"ש קבע כי הנתבעים לא עמדו בנטל ולא הצליחו א במהלכה של הלידה כיוון שלא סתרו את טענת התובעים כי הפעולות של היפוך העובר נעשו לפני הרפיית שרירי הרחם, וכי הקרעים שבצואר הרחם ואף בנרתיק הם תוצאה של הפעולה הידנית בהיפוך העובר. הנתבעים אף לא הוכיחו מה היתה הסיבה שגרמה לקרעים ברחם ובנרתיק של התובעת.

ביהמ"ש אף קבע כי השארת מפית בבטן אינה תואמת לנורמת התנהגות מקובלת, ומהווה מחדל רשלני, ואף הניתוח הנוסף גרם לתובעת נזק.

לבסוף קבע ביהמ"ש כי אמנם ברור כי כריתת הרחם בוצעה על מנת להציל את חיי התובעת, אך אין בחומר הראיות תשובה אם היתה אפשרות להימנע מכריתת הרחם ע"י קשירת העורקים.

ביהמ"ש פסק כי עקב נזקי התובעת ישלמו לה הנתבעות פיצוי בסך כ- 968,000 ₪, וכן ישלמו לתובע-האב, סך של כ 56,000 ₪.
בי

תא (ב"ש) 1320/00

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *