האם רופא שלא מאבחן בעיה שלא קשורה אליו אחראי ברשלנות רפואית?

האם רופא שמטפל בבעיה מסוימת אצל מטופל ולא מאבחן בעיה אחרת שאינה קשורה אליה אחראי ברשלנות רפואית?
במציאות היומיות רבים נפגעים מתאונות שונות, ביניהן תאונות דרכים, תאונות עבודה ותאונות ביתיות. בחלק ניכר מהתאונות פונים הנפגעים לגורם רפואי כלשהו לטיפול. במסגרת הטיפול נשאלים החולים על מחלות רקע, שעשויות להיות רלוונטיות לטיפול בבעיה המיידית, אך כשיגרה הרופאים לא עורכים בירורים מקיפים לאבחון בעיות רפואיות אחרות המטופלות כבר במסגרת רפואית אחרת. נשאלת השאלה האם במסגרת הטיפול הנקודתי המיידי חייבים הרופאים לאבחן בעיות נוספות לא רלוונטיות לבעיה המיידית, ואם לא עשו כן יהיו אחראים ברשלנות רפואית.

בית המשפט קבע כי רופאים שטיפלו בחולה שהגיע בעטייה של בעיה רפואית נקודתית אינם אחראים ברשלנות רפואית אם לא אבחנו בעיה רפואית אחרת שגרמה נזקים לחולה.

לא אובחנה מחלה בחוט השדרה

הרופאים המטפלים לא אבחנו את הבעיה !

מקרה שאירע לתובע בתחילת שנת 1999 שחש ברגלו השמאלית תחושות שהתבטאו בהירדמויות ובנימול. הוא פנה לקופת חולים והופנה לבדיקות. צילום רנטגן, וצילום CT בעמוד השדרה לא הראו כל ממצא פתולוגי בעל משמעות, ואילו בדיקת EMG גילתה נזק שורשי קל באזור עמוד השדרה המותני. בעקבות המשך תחושותיו אלה הוא הופנה לאורתופד ולנוירולוג, ובדיקת MRI, שנעשתה בהמלצתו לא העלתה כל ממצא פתולוגי. הוא פנה שוב לרופאת המשפחה בקופ"ח, שהפנתה אותו שוב לנוירולוג. חודש לאחר מכן נפל התובע בביתו, ובבית החולים שיבא לשם פנה אבחנו שבר בבוהן רגלו הימנית. לאחר כחודש שוב נפל התובע , פנה שוב לביה"ח שיבא, שם קובע בניתוח קרסולו שנפגע בנפילה, והיה במעקב במרפאת החוץ של ביה"ח במשך שלושה חודשים. לאחר שתחושות ההירדמות ברגלו לא עברו פנה התובע לבי"ח הדסה עין כרם במסגרת השר"פ, ובדיקות MRI העלו כי הוא סובל ממחלה בחוט השדרה. הוא אושפז, וניתן לו טיפול תרופתי תוך ורידי.

> > > > > > > > > > פורום רשלנות רפואית < < < < < < < < < <

הוגשה תביעה משפטית בגין רשלנות רפואית

התובע תבע את קופ"ח בגין רשלנות רפואית עקב כך שלמרות שהתלונן ללא הרף על תחושותיו לא אבחנה קופת החולים את מחלתו, וכתוצאה מכך מחלתו הוחמרה וגרמה לנזקים קשים בלתי הפיכים.

הנתבעת טענה כי היא התייחסה באופן ראוי וכנדרש בפרקטיקה הרפואית הנוהגת, והיא צירפה כנתבע לתביעה (באמצעות הודעת צד ג') את מדינת ישראל ואת משרד הבריאות כמחזיקים בביה"ח שיבא בטענה, כי ביה"ח שיבא הוא שהיה צריך לאבחן את מחלת התובע עת טופל אצלה בגלל שבר בקרסולו. בחוות הדעת הרפואית של מומחה לכירורגיה אורתופדית שהגישה קופ"ח, נאמר כי ביה"ח שיבא לא פעל באופן הולם בבעייה הגבית של התובע.

בינתיים התובע וקופת החולים הגיעו לפשרה, וביהמ"ש דן בתביעת קופת החולים נגד ביה"ח שיבא, כצד ג'.
ביה"ח שיבא טען מנגד כי התובע טופל אצלו רק עקב שבר בקרסולו, ואין למחלתו הנוירולוגית, הממושכת המטופלת בקופת חולים כל קשר ישיר לשבר בקרסולו או לטיפול בו. הנוירולוג מטעמה קבע בחוות דעתו כי במסגרת הטיפול בקרסולו של התובע לא היה מקום לאבחן בעיה נוירולוגית הנמצאת בבירור בקופת החולים של המטופל, ויתר על כן רק הודות לאורתופדים שטיפלו בקרסולו והציעו לו לפנות לנוירולוג פרטי לבירור בעייתו הגבית, אובחן מצבו הרפואי וטופל. גם חוות דעת של מומחה לאורתופדיית כף הרגל קבעה כי לא היה כל טיפול רשלני בתובע בשיבא, והטיפול תאם את הנדרש ממחלקה אורתופדית ראויה.

בית המשפט קבע

ביהמ"ש דחה את תביעת קופת החולים כנגד שיבא בהתבסס על חוות דעתם של המומחים מטעם שיבא, וקבע כי לא הייתה רשלנות רפואית בהתנהלותם של האורתופדים בשיבא. הרופאים היו מודעים הן לבעייתו הגבית נוירולוגית של הנתבע והן לעובדת היותה מטופלת ומבוררת בקופ"ח של המטופל מזה זמן רב, כשבטיפול ובבירור נכללות בדיקות הדמיה. כמו כן התובע לא התלונן על החמרה במצבו בזמן שקדם לאשפוז. בנוסף לפי המומחים מטעם ביה"ח שיבא לא ניתן היה פיזית לערוך בדיקות מקיפות לתובע עקב היות רגלו נתונה בגבס וחוסר יכולתו ללכת. לאור העובדות הנ"ל ולאור הדחיפות בביצוע הניתוח בקרסולו של התובע נערכה לו רק בדיקה נוירולוגית שמטרתה לברר בעיות הרלוונטיות לניתוח בקרסול, ולא בדיקות נוירולוגיות מקיפות שבכל מקרה עדיין מבוררות ומטופלות בקופת החולים.

ביהמ"ש גם קבע כי אמנם חובה על בי"ח בו מטופל חולה לדווח לגורם רפואי שהפנה את המטופל על ממצאיו ואף לבדוק כי הדיווח הגיע אליו, אך במקרה דנן לא הייתה חובה זו מוטלת על שיבא, וזאת כי החולה הגיע בעצמו ללא הפניה מגורם רפואי לשם טיפול רפואי מסוים, מה עוד שבי"ח שיבא ידע על הבירור הנוירולוגי של המטופל בקופ"ח.

ביהמ"ש אף התייחס לכך שלא היה כל קשר סיבתי בין הטיפול שקיבל בבי"ח שיבא ואי אבחונם את הבעיה הנוירולוגית שלו לבין הנזקים מהם סבל התובע, זאת משום שלפי אחד המומחים שיפור והחלמה ממחלה נוירולוגית זו יכולים להתרחש רק בשלבים הראשונים של המחלה, כלומר למעלה משנה לפני אשפוזו של התובע בשיבא, ואף לפי מומחה נוסף הנזקים לא היו שונים גם אם המחלה הייתה מאובחנת חודשים ספורים לפני כן.

תא (י-ם) 49416-08-10 שירותי בריאות כללית נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות

[ois skin="skin2"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *