היבלת בעור אובחנה באיחור כגידול סרטני – הרופאים התרשלו

סרטן העור, הפך להיות גורם תמותה מרכזי ולכן, כל נגע בעור צריך לעורר חשד למשהו רציני יותר מאשר יבלת או פצע פשוט וזאת במיוחד כאשר הטיפול הרגיל אינו מעלה תוצאות, שכן אחד האלמנטים החשובים בהצלת חיי המטופל בתחום זה נובע מהגילוי המוקדם וקיימת חובה על הרופאים להתייחס לכל תלונה בנוגע לפגם בעור בצורה רצינית ומעמיקה, שכן אחרת המטופל עשוי להגיע למצב בלתי הפיך עד מוות כפי שאירע במקרה זה.

האם ניתן היה להציל את חייה של איילה ?

איילה(שם בדוי) החלה לסבול מיבלת בכף הרגל ולשם טיפול פנתה למרפאת של רופאה מומחית מחלות עור ומין וקיבלה 3 סוגי משחות לשם הסרת היבלת. כעבור כ- 20 יום היבלת עדיין לא הבריאה ואיילה חזרה למרפאה ונבדקה בשנית, כאשר הפעם ברישום הרפואי ציינה רופאת העור כי מדובר בגידול שפיר עם דלקת מקומית תוך הפנייתה למומחה לפלסטיקה.

שבוע לאחר מכן, חזרה איילה למרפאה וזו ציינה כי יש שיפור במצב היבלת, אך בפועל המצב לא השתפר וכחודשיים מאוחר יותר היא פנתה לרופא כללי במרפאה וזה קבע כי המדובר בפצע ונתן לה תרופות לטיפול מקומי והפנה לצילומי רנטגן.

רשלנות רפואית באבחון סרטן

חלפו עוד חודשיים ושוב פנתה איילה למרפאה והופנתה רופא מומחה לכף הרגל- פודיאטר אשר בביקור אצלו ניתן לה טיפול תרופתי ובביקור השני אצל אותו רופא הוסרה השכבה העליונה של הנגע ורק כחודשיים נוספים אחרי כן, הורד חלק גדול יותר מהפצע ובמקביל נשלחה הרקמה לבדיקה פתולוגית ולראשונה נתברר לאיילה שיש לה גידול סרטני מסוג של מלנומה.

תוצאות הביופסיה שנלקחו מתוך המפשעה הצביעו על גרורות של המלנומה בבלוטת הלימפה והיה צורך לבצע כריתה של הבלוטות הללו מן המפשעה. לאחר הכריתה, מצבה הבריאותי של איילה רק הלך והחמיר כאשר היא אושפזה מספר פעמים בבית החולים והפכה להיות חולה סיעודית מבלי יכולת לצאת מן המיטה וכעבור שנה לערך נפטרה איילה כתוצאה מהתפשטות של גרורות המלנומה.

הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית לבית המשפט המחוזי:

טענות הצדדים הובאו בפני בית המשפט המחוזי כאשר מצד התובעים נטען בהתאם לחוות דעת המומחה הרפואי כי גידול מלנומה נחשב לאחד השכיחים ביותר ולגורם המרכזי לתמותה בשל סרטן העור ולכן במקרה כמו של איילה היה על הרופא להעלות את האפשרות כי מדובר בגידול ולאבחן את הנגע על ידי בדיקת ביופסיה והגילוי המאוחר הוא זה אשר הוביל להתפתחות המחלה באופן שבו התפשטה לכל מיני איברים בגוף וזאת למרות שאיילה ציינה בפני הרופא מקור הנגע היה בשומה וזה לבד, היה צריך לעורר את חשד הרופא כי המדובר במשהו שהינו הרבה יותר מיבלת והיה עליו לשלוח כבר בשלב מוקדם את הרקמה לבדיקה, כמו גם הטיפול שניתן היה שגוי שכן, איילה טופלה בשיטה לפיה מקפיאים את המקום של הנגע ובשל כך הנגע נעלם באופן זמני והיה קושי לבצע את הביופסיה.

דבריו של המומחה הרפואי

לטענת המומחה הרפואי מטעם התובעים הדרך שבה טיפלו הרופאים בנגע של איילה בכף הרגל היה רשלני והאיחור באבחון היה הגורם המרכזי למותה של איילה בסופו של דבר. מנגד נטען על ידי הצוות הרפואי כי הטיפול הרפואי שניתן לאיילה היה בהתאם לסטנדרט הרפואי הנדרש בצורה מקצועית ביותר ולא ניתן ליצור קשר סיבתי בין הטיפול שניתן לבין מותה של איילה. הצוות הרפואי תמך את טענות אלו בחוות הדעת של המומחה הרפואי בכך שלא היה בידי רופאת העור כל דרך לדעת כי היבלת היא בעצם מלנומה וגם לו היו מאבחנים את היבלת ככזו בשלב מוקדם יותר עדיין הסיכוי של איילת לשרוד את המחלה היה נמוך ביותר ולפיכך לא ניתן לומר כי הייתה רשלנות מצד הצוות הרפואי.

מה קבע בית המשפט?

בית המשפט המחוזי החליט למנות מומחה רפואי מטעמו ולפיו נמסר לבית המשפט כי האבחון של המחלה נעשה באיחור של לפחות 6 חודשים והסיבה למותה של איילה הינה סיבוך משני מהמחלה. על פי חוות הדעת הללו מגיע בית המשפט המחוזי למסקנה לעניין הרישום הרפואי כי היה לקוי ביותר ונמצאו חוסרים רבים וזאת לא כפי הנדרש מרופא סביר ובכך נוצר נזק ראייתי אשר הפך את נטל ההוכחה על הצוות הרפואי שיראה שאכן ביצע רישום תקין של ההליך הרפואי. בנוסף קובע בית המשפט כי ברגע שלא אובחן הגידול בפעמים הראשונות שבהם ביקרה איילה אצל רופאת העור הרי בכך ירדו סיכויי החלמתה באופן משמעותי וניתן לומר כי מותה של איילה נבע מרשלנות הצוות הרפואי אך בשל אשם תורם של איילת לנזק בכך שלא פעלה בהתאם להוראות שניתנו לה מהרופאים הרי הפיצוי יעמוד על 25% מכלל הנזק. לפיכך פוסק בית המשפט כי על הרופאים לשלם לתובעים פיצוי כספי של כ- חצי מיליון ₪ .

ת.א. 6410/04

[ois skin="skin2"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *