הרופאים ביצעו לאשה הפלה וגרמו לנקב ברחם ולנמק במעי

נזקים ברחם עקב הפלה כושלתלעיתים למרבה הצער הריונות מסתיימים במות העובר כבר בשלבים מוקדמים של ההיריון. כשקורה מקרה מצער כזה נאלצים הרופאים לבצע הפלה מכוונת לאשה במהלכה מתבצעת גרידה. בכל הפלה וגרידה רבים הסיכונים הצפויים לאישה, מנקב דופן הרחם ונמק במעי עד חוסר יכולת להרות בהמשך. האם בסיבוך כתוצאה מגרידה יהיו הרופאים אחראים ברשלנות רפואית?

בית משפט השלום בירושלים קבע כי רופא שביצע הפלה באישה וגרם לה לנזקים הן בעצם ביצוע הגרידה והן אחריה, אחראי ברשלנות רפואית.

סדרת האירועים שעברה המטופלת

בספטמבר 2001 התובעת הגיעה לביה"ח שערי צדק על מנת לבצע גרידה בעקבות הריון שהפסיק להתפתח. היא הורדמה בהרדמה כללית ובוצעה בה גרידה. מיד לאחר הגרידה היא החלה לחוש בכאבים אדירים שכמותם לא חשה בשמונה לידותיה הקודמות או בהפלות קודמות שעברה. לטענתה היא פנתה לאחיות, יידעה אותן על כאביה, אך הן הרגיעו אותה כי הכאבים טבעיים לאחר הפלה.

היא פנתה אף לרופא התורן, אך הוא לא בדק אותה וציין שהגרידה נעשתה כהלכה ונתן הוראה להתחיל באנטיביוטיקה. לדבריה, למחרת כאביה העזים נמשכו עד כי בעלה ביקש שהיא תיבדק ע"י רופא, אך גם הפעם שום רופא לא בדק אותה. היא שוחררה לביתה למחרת בבוקר, ובתיקה הרפואי נרשם כי היא סובלת מכאבים בבטנה התחתונה, אך הבטן רכה, ואין דימום פעיל.

גם בביתה נמשכו כאביה החזקים, ואף לוו בהקאות. היא הזמינה רופא שקבע שיש להחזירה לבית חולים. שם נבדקה, ורק לאחר מספר שעות החליטו לנתחה. בניתוח נמצא כי היא סובלת מנקב ברחם ונמק במעי. לאחר הניתוח המשיכה התובעת לסבול מחסימות ומהידבקויות מעיים, ונזקקה לניתוח נוסף לאחר כשנה. גם לאחר ניתוח נוסף זה היא המשיכה לסבול לטענתה מכאבי בטן, מהקאות, משלשולים, מעצירויות ואף מחולשה.

כיצד על המטופלת לפעול?

התובעת תבעה את ביה"ח בגין רשלנות רפואית עקב טיפול רפואי רשלני עת ביצעו בה גרידה, ובכך גרמו לה לנזקים, וכן ברשלנות בגין העובדה שלא אבחנו את הנקב במעי מיד אחרי הגרידה, ואף לאחר שאבחנו אותו עדיין התמהמהו בניתוחה, ובכל אלה גרמו לאובדנם של סיכוייה להחלים. כן ביקשה להעביר את נטל הראייה ממנה לנתבעים עקב כך שהנזק שגרמו לה מצביע על התרשלות.

דבר המומחים

מומחה מטעם התובעת קבע כי הרופא המנתח גרם לנקב ברחם עקב הכנסת מכשירים עמוק מדי בעת הגרידה. כן טען כי עומס העבודה של המנתח עקב סידור עבודה לקוי במחלקה גרם לו שלא להיות ערני. כמו כן טען כי ביה"ח לא נהג כהלכה משלא השגיח כראוי על התובעת אחר הניתוח ולא בדק את תלונותיה החוזרות ונשנות, ואף לא נתן לה טיפול הולם, ובכך מוטלת על ביה"ח אחריות ישירה ושילוחית לנזקי התובעת.

מנגד טען הרופא שביצע את הגרידה כי תלונותיה על כאבים לא היו חורגות מהמקובל, וודאי שאילו הייתה מתלוננת על כאבים חורגים מהרגיל הוא היה קורא לרופא כונן. כן העיד כי עצם העובדה שנתן לה אנטיביוטיקה מלמדת כי לא היו מצידה תלונות קיצוניות על כאבים, אלא כנראה חשד לזיהום. כן טען כי הגרידה נעשתה ללא בעיות מיוחדות, דפנות הרחם נראו חלקות, ולא עלה חשד בסיום הגרידה לנקב ברחם.

המומחה מטעם הנתבעים קבע כי הגרידה נעשתה באופן נכון על ידי רופא בעל מיומנות, וכי לעיתים קרובות לא מאובחן הנקב בעת היווצרותו אלא רק מאוחר יותר. לקביעתו אף הצוות הרפואי נהג במקצועיות רבה עת חזרה האשה לבית החולים, אבחן במהירות את מצבה וניתחה.

לאור הפער בין הצדדים מונה מומחה מטעם ביהמ"ש

המומחה ציין כי אמנם ניקוב של הרחם שכיח כסיבוך בגרידה, ולעיתים קרובות לא ניתן להבחין בכך בעת היווצרותו, אך במקרה זה הייתה התרשלות בדרך ביצועה של הגרידה, שגרמה לניקוב הרחם. המנתח השתמש במכשיר קורטה לצורך הגרידה כולה, בעוד שעקב היותה של התובעת בסיכון גבוה לניקוב הרחם בגלל הריונות מרובים היה על המנתח להימנע מכך, והיה עליו להשתמש בו רק בחלק מהגרידה.

לקביעתו, ביה"ח אף התרשל באבחון של הפגיעה במעי. התסמינים לאחר הגרידה, ביניהם כאביה הקשים של התובעת היו צריכים להעלות אצל הרופאים חשד לפגיעה, ומשלא זיהו אותה גרמו לעיכובו של הטיפול בתובעת, להפחתת סיכויי החלמתה ולנזקים ולסיבוכים נוספים של חסימות מעיים, מה שהצריך ניתוח חוזר כעבור למעלה משנה. כן קבע מומחה מטעם ביהמ"ש כי יש קשר סיבתי בין הגרידה לנזקי התובעת, מאחר שלתובעת לא היו הידבקויות מעיים לפני הגרידה.

לאחר דברי המומחים מה יקבע בית המשפט?

ביהמ"ש העביר את נטל ההוכחה מהתובעת לנתבעים לפי הכלל "הדבר מדבר בעדו". הנטל לפי כלל זה מועבר כאשר בין היתר לתובעת לא הייתה ידיעה ולא הייתה לה יכולת לדעת את הנסיבות שגרמו לקרות האירוע שגרם לנזק, וכן כאשר הנזק נגרם מהמכשור שהנתבע שלט עליו באופן מלא. הנתבעים לא עמדו בנטל, ומשכך ביהמ"ש קיבל את התביעה ומצא את הרופא ובית החולים אשמים ברשלנות רפואית.

הוא קבע כי הם אחראים לנזק שנגרם לתובעת בביצוע הגרידה עצמה, ואף לאובדנם של סיכוייה להחלים עקב אי גילוי הנזק במועד למרות התסמינים הברורים. בנוסף לעצם הגרידה הרשלנית הרופאים אף התרשלו כשלא בדקו אותה למרות כאביה העזים ושחררו אותה לביתה ללא בדיקה.

כמו כן ביה"ח התרשל עת התמהמה בניתוח בבטנה כשחזרה לביה"ח בגלל כאביה העזים. בית המשפט קבע כי סביר יותר שהנתבעים לא נקטו אמצעי זהירות סבירים מאשר כן נקטו בהם, לפיכך קבע ביהמ"ש כי יש קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו לתובעת לבין התרשלות הרופאים.

ת"א 8281-04(י-ם) ד.ש נ' בית החולים שערי צדק
ניתן ביום 21.5.2012

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *