הרופאים התרשלו הן באבחון והן בניתוח לאחריו

איחור באבחון ובניתוח גרם לנזקים ולשיתוקכאבים באוזניים ודלקות באזניים הינן מחלות אשר מעוררות זיכרונות מאוד לא נעימים בקרב מעט כל ההורים, והן תופעה שכיחה בעיקר בקרב פעוטות וילדים, וכמעל כל הורה מוצא עצמו מבקר בתכיפות אצל רופאי הילדים ומלין על כאבים ובעיות באוזני ילדיו. בדיקת אוזני הילד במהלכו של ביקור אצל רופא הילדים הינו הליך שגרתי ומהווה חלק בלתי נפרד מן הבדיקה הרפואית. ברוב המקרים, למרבה המזל, חלקן הגדול מאוד של מחלות האוזניים מסתיים בלי סיבוכים, אך לעיתים אין כך הדבר.

נשאלת השאלה האם רופא ילדים שלא אבחן בעיה הרסנית באוזן של ילד שסבל מדלקות חוזרות ונשנות מה שהביא לצורך בניתוח נרחב שגרם נזק בלתי הפיך, יהיה אחראי ברשלנות רפואית?

תקציר התביעה

בימ"ש השלום בפ"ת קיבל תביעת רשלנות רפואית של ילדה אשר נגרמה לה פגיעה בעצב הפנים, וקבע כי רופאיה התרשלו בכך שלא אבחנו בזמן את מחלת הכולסטאטומה ממנה סבלה, מה שהביא לצורך בניתוח נרחב עם סיכון מוגבר לנזק בעצב הפנים שאכן התממש. כן קבע ביהמ"ש כי היתה רשלנות רפואית במהלכו של הניתוח, עקב כך שלא נעשה בו שימוש במכשיר סיטמולטור.

מדוע המטופלת נותרה עם שיתוק?

מעשה ב ח' ילידת שנת 1981 אשר החל מהזמן בו היתה כבת ארבע סבלה מקיומן של דלקות חוזרות ונשנות באוזן הימנית. במשך תקופה של כתשע שנים טיפלו בה הרופאים בקופ"ח כללית, היא הנתבעת. בדיקות רבות שנערכו לה העלו כי הינה סובלת מנוזלים, עור תוף מנוקב, ומדלקת קבועה באוזן התיכונה.

היא קיבלה במהלך השנים טיפול מקומי שכלל בין היתר אנטיביוטיקה. בשנת 1994 תשע שנים לאחר תחילת בעיותיה התבצעה לה בדיקה שנערכה בהרדמה מלאה, ובמהלכה התגלה כי היא סובלת מכולסטאטומה שהינה רקמה שהורסת עצם.

עשרה ימים מאוחר יותר נערך ניתוח לסילוק הכולסטאטומה מאוזנה. במהלכו של הניתוח התברר כי באיזורו של עצב הפנים נשארה כולסטאטומה שהיתה דבוקה והיא גורדה החוצה ע"י כפית. לאחר הניתוח נותר לח' שיתוק שהינו חלקי בעצב הפנים.

שלב הגשת התביעה

ח' הגישה תביעת רשלנת רפואית כנגד קופ"ח כללית, בה טענה כי במשך זמן ארוך מאוד לא הביאו הרופאים בחשבון כי באוזנה נוצרה כולסטאטומה ולא ערכו אבחנה שלה בזמן מוקדם בהרבה. אי לכך התפשטה הכוסטאטומה והגיעה לקרבתו של עצב הפנים.

לטענתה, הדלקת הקבועה ממנה סבלה היתה תסמין שמעיד על כולסטאטומה, אך רופאיה לא שללו מחלה זו, לרבות ע"י ביצוע צילום סיטי. לו בוצע הסיטי היו הרופאים מגלים את הכולסטאטומה כשהיתה עדיין קטנה, והניתוח לו היתה נזקקת היה בהיקף קטן בהרבה עם סיכויי פגיעה אפסי בעצב.

התובעת הוסיפה כי גם במהלך הניתוח התרשלו הרופאים בין היתר בכך שלא עשו שימוש במכשיר ניטור סטימולטור למרות שהאיזור המנותח היה בקרבת עצב הפנים, ואף השימוש בכפית הגירוד היה שגוי. כן טענה כי רשלני היה לערוך את הניתוח ע"י מתמחה. לבסוף טענה כי לא היתה הסכמה מדעת לניתוח שכן הרופאים לא נתנו להוריה מידע מלא על סיכוני הניתוח, בפרט בכל הנוגע לפגיעה בעצב.

הנתבעת "הניתוח התבצעה במקצועיות" – האמנם מדובר ברשלנות?

מנגד טענה הנתבעת כי רופאיה טיפלו בתובעת בצורה מסורה ומקצועית, וכי מצבה הסופי הינו תוצאה של עצם המחלה, כאשר הנזקים מקורם אינו באיכות טיפולם. אבחונה של הכולסטאטומה נערך באופן סביר במועד בו היתה גישה אליה, ולא נדרש היה סיטי במהלך השנים. הנתבעת הוסיפה כי גם הניתוח התבצע במקצועיות כנדרש, ופגיעה בעצב הינה סיכון טבעי הכרוך בו.

קביעתו של בית המשפט- האם מדובר באשם תורם?

ביהמ"ש השלום בפ"ת קיבל את מרבית התביעה, וקבע כי אכן הרופאים התרשלו ולא אבחנו בזמן את מחלת הכולסטאטומה. ביהמ"ש ציין כי הסימפטומים מהם סבלה התובעת לפחות מאז 1991 אשר אותתו מפורשות על כלוסטאטומה חייבים היו להוביל את רופאי הנתבעת להשערה כי יתכן וקיימת כוסלטאטומה. על רופאי הנתבעת היה לשלול אופציה זו לרבות ע"י עריכת צילום סיטי. ביהמ"ש הדגיש כי כי הרף של הזהירות הינו גבוה יותר במצב בו מטופל סובל מתסמינים ממושכים או חוזרים על עצמם.

ביהמ"ש אף קבע כי היתה התרשלות בביצוע הניתוח עצמו, וכי היתה קיימת חשיבות כטענת התובעת לשימוש במכשיר הסטימולטור בו לא נעשה שימוש, מכשיר שהיה בו להבטיח את איתורו של עצב הפנים באופן שהיה מצמצם את האפשרות לפגיעה בו.

ביהמ"ש ציין כי המכשיר לפי הראיות היה קיים בביה"ח וזמין לשימוש, ובמצב זה אין כל צידוק לבחירתם של הרופאים לא להשתמש בו. עם זאת קבע ביהמ"ש כי השימוש בכפית בזמן הניתוח היה תקני, ואף ניתוח ע"י מתמחה אין בו פגם, בין היתר, כי מומחה פיקח על הנעשה.

ביהמ"ש ציין כי קיים קשר סיבתי בין התנהלות הרופאים לנזק שכן לו היתה המחלה מאובחנת בשלב מוקדם יותר, ולו היו הרופאים מבצעים את הניתוח כנדרש סביר להניח כי הנזק בעצב הפנים היה נמנע.

ביהמ"ש אף קיבל את הטענה להיעדרה של הסכמה מדעת וקבע כי יש לתת אמון בטענת אם התובעת כי לפני הניתוח לא הובאו לידיעתה אף לא בע"פ הסיכונים לגבי אפשרות הפגיעה בעצב הפנים במהלכו. ביהמ"ש ציין כי גם לפי עדויות הרופאים עולה כי לא עמדו בחובה להעניק להורי התובעת מידע מלא.

ביהמ"ש אף דחה את טענת הנתבעים לאשם תורם של הורי התובעת שלא הגיעו בזמן למעקבים וקבע כי במצב בו התובעת, היתה תחת מעקב קבוע ע"י רופאי הנתבעת אין לקבוע כי קיים אשם תורם.

ת"א 11471-11-09

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *