הרופאים לא ביצעו כנהוג צילוםCT לפני בדיקת ניקור מותני, והילד נפטר

טעות בבדיקת סי טיכל מי שמגיע לבי"ח מקווה כי הטיפולים והבדיקות שיינתנו לו יהיה המיטביים ובהתאם לפרקטיקה הרפואית הנוהגת. האם במקרה שבוצעה בחולה בדיקה כדי לאבחן את בעייתו, והיא גרמה למותו תוטל אחריות בגין רשלנות רפואית על הרופאים?

תקציר

לדניאל בן השש היו כאבי אוזניים. הוריו הביאו אותו לרופא ילדים במרפאת קופ"ח, והוא הפנה אותו לרופא אף אוזן וגרון, שרשם לו אנטיביוטיקה.

למחרת בבוקר הבחינה האם כי המצב של בנה הוחמר, וההורים לקחו את בנם שוב למרפאת קופ"ח, הוא הופנה לביה"ח, שם נבדק ע"י רופאה, ד"ר ר', שהתמחתה באותו זמן ברפואת ילדים, והיא חשדה כי דניאל סובל מדלקת קרום המוח.

כיוון שהיתה זו סוף המשמרת שלה היא נתנה לו את הטיפול התרופתי מיד והורתה בגליון הרפואי לצוות שאחריה להמשיך באנטיביוטיקה ואף לבצע בדיקות של ניקור מותני, ייעוץ עיניים ובדיקתCT של המוח. לדניאל בוצעה בדיקת עיניים, שהיתה תקינה וללא ממצאים.

לאחר זמן קצר בוצעה לדניאל בדיקה של ניקור מותני. לאחר שעה מהבדיקה הזו החל לפרכס, ומצבו הדרדר, ולמרות ניסיונות ההחייאה שנעשו בו הוא נפטר לאחר שעות ספורות.

העיזבון תבע את הצוות הרפואי של בי"ח הילל יפה בחדרה עקב רשלנות רפואית שגרמה למות דניאל, וההורים תבעו בעילה של קרוב נוכח, קרי, קרוב שהיה עד לאירוע, אך לא נפגע פיזית.

"קרב" המומחים

לפי המומחה מטעם התובעים, אסור היה לרופאים לבצע ניקור ללא בדיקת CT, עקב הממצאים שהורו על לחץ יתר בגולגלתו. בדיקת ניקור מותני במצב של לחץ גולגולתי עלולה לגרום להרניאציה (גלישה של חלק מהמוח לחוט השדרה שגורמת לפגיעה בתפקוד הנשימה, בלחץ הדם ובדופק) ולמוות, מה שאכן אירע אצל דניאל.

בדיקתCT נדרשת לאבחון בצקת במוח, וחייבים לבצעה לפני ניקור מותני אף אם בדיקת העיניים נמצאה תקינה, כי ישנם מקרים שלמרות הלחץ בגולגולת בדיקת העיניים תקינה. אילו בדיקת ה – CTהיתה נעשית לפני הניקור, היא היתה מגלה אצל דניאל לחץ גולגולתי ובצקת במוח, הניקור לא היה מתבצע, ומותו של דניאל היה נמנע.

מנגד, מומחי הנתבעת קבעו כי דניאל סבל מדלקת זיהומית חמורה של קרום המוח שמובילה במירב המקרים לתמותה ולנזק מוחי. לדבריו, דניאל הגיע באיחור לביה"ח, ושם טיפלו בו במהירות ובהתאם למקובל.

לדעתו הניקור שנערך אחר בדיקת העיניים התקינה היה לפי הנוהג ברפואה, ובדיקת הCT – לא נערכה מייד כיוון שלא היתה נחוצה כי לא היו לא היו סממנים המחשידים לחץ בתוך הגולגולת, ואף לא היו הסממנים הטיפוסיים המאפינים הרניאציה מוחית.

כן טען כי אף הטיפול בקופ"ח לא היה ראוי, בעיקר עקב כך שלא נבדק קישיון עורפו, ואילו היתה נערכת בדיקה זו ובדיקות נוספות היה מתגלה החשד למחלתו בשלב מוקדם יותר, והוא היה מגיע לבי"ח מוקדם יותר עם סיכויי החלמה טובים יותר.

הנתבעים אף טענו כי להורים יש אשם תורם כיוון שהביאו את דניאל לבי"ח רק בשלב מאוחר במחלתו, ולו היו מקדימים להביאו מותו היה נמנע.

מה יחליט השופט?

ביהמ"ש קיבל את תביעת הרשלנות נגד הצוות הרפואי בביה"ח וקבע כי הסגל הרפואי שביצע את הבדיקה של הניקור המותני ללא שביצע בדיקת CT לפניה התרשל. ביהמ"ש קיבל את דעתו של המומחה הרפואי מטעם התובעת כי מותו של דניאל נגרם כתוצאה מהרניאציה, בעיקר עקב העובדה שהתדרדרותו המהירה של דניאל התחילה זמן קצר אחרי בדיקת הניקור המותני.

ביהמ"ש הסביר כי הטיפול הסביר במקרה כזה מצריך שתי בדיקות, בדיקת עיניים ובדיקת CT לפני ביצוע ניקור מתני.

היות שלא נרשמה שעת בדיקת העיניים, לא ניתן לקבוע כי היא בוצעה לפני הניקור, אך אף אם בוצעה לפני הניקור ונמצאה תקינה, היה הכרח לבצע לפני הניקור בדיקת CT שמאבחנת לחץ בגולגולת, שבמקרה זה לא בוצעה, למרות ההוראה של הרופאה מיד עם אשפוזו, כיוון שיש מקרים בהם יש לחץ בגולגולת למרות שבדיקת העיניים תקינה.

לו היתה נערכת בדיקה זו היא היתה מצביעה על לחץ תוך גולגולתי, והרופאים היו נמנעים מלבצע את בדיקת הניקור המתני שגרמה בסופו של דבר למותו של דניאל.

ביהמ"ש אף קבע כי יש קשר סיבתי בין הניקור המותני למות דניאל כיוון שזמן קצר כאמור אחרי הניקור הדרדר מצבו של דניאל והוא מת. הידרדרות עקב הרניאציה היא מצב ידוע ברפואה, וצפוי, שתיגרם במקרה שמתבצע ניקור מתני לחולה בעל לחץ גולגולתי מוגבר.

ביהמ"ש דחה את טענת האשם התורם מצד ההורים וקבע כי ההורים טיפלו בבנם כראוי כפי שמטפלים הורים סבירים בבנם שאוזניו כואבות. האם אינה רופאה, ולא היתה יכולה לדעת כי לבנה יש דלקת קשה של קרום המוח, וההורים הבהילו את בנם לקופ"ח מיד כשראו שמצב בנם מחמיר.

ביהמ"ש קיבל את תביעת האם לפיצוי בגין עילה של קרוב רחוק, אך דחה את תביעתו זו של האב. בעילה זו צריכים להתקיים ארבעה תנאים: קרבה שהינה ישירה לנפגע, התרשמות מהאירוע המזיק שהינה ישירה, קרבה הן בזמן והן במקום לאירוע שבגינו נפטר הנפגע ותגובה נפשית שהינה מהותית אף אם אינה בדרגת מחלת נפש. ביהמ"ש קבע כי ארבעת התנאים התקיימו אצל האם, אבל אצל האב לא התקיים התנאי של פגיעה נפשית שהינה מהותית. ביהמ"ש פסק לתובעים פיצוי בסך 1,368,000 ₪.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *