הרופא טעה וביצע כריתת דיסק במרווח בין חוליות שונות מהמתוכנן

ניתוח לחיתוך דיסק בגב כשלבמצב בו אנו זקוקים לניתוח אנו סומכים על הרופאים כי יעשו את מירב המאמצים ויבצעו את הניתוח כהלכה, ואנו מאמינים כי אם מצבנו ידרדר יהא זה עקב גורמים שלא ניתנים לשליטתם של הרופאים. אך, מה קורה כאשר הרופא במקום לנתח את האזור שהיה אמור להיות מנותח, מנתח בטעות חלק שלא היה אמור להיות מנותח? האם במצב כזה ניתן לומר כי הרופא אחראי ברשלנות רפואית?

השתלשלות האירועים שקרו

מעשה ב-י' אשר החל לסבול מכאבים חזקים בגב התחתון, שהקרינו אף לרגלו הימנית ופגעו בתחושותיו בה. אי לכך פנה לרופא נוירוכירורג, הוא הנתבע 1, על מנת למצוא מזור לבעייתו. הרופא המליץ כי י' יעבור ניתוח בעמוד השדרה במהלכו תבוצע כריתה של דיסק במרווח בין חוליות L4-L5 על מנת לטפל בהיצרות שהייתה במקום. בחודש נובמבר שנת 2000 י' אושפז בביה"ח אסותא לצורך עריכתו של הניתוח ע"י הנתבע 1. ברישום של מהלך הניתוח נכתב כי הניתוח בוצע במרווח בין חוליות L4-L5 .

גם לאחר שעבר את הניתוח המשיך לסבול י' מכאבים ברגלו הימנית, מהפרעות תחושה, ואף מחולשה של כף רגלו הימנית. הוא נבדק במסגרת אסותא, ונערכו בדיקות שונות שלא העלו דבר. היות שמצבו הלך והחמיר י' החליט לפנות לרופאים מומחים אורטופדיים אחרים מחוץ למסגרת ביה"ח אסותא על מנת לקבל ייעוץ נוסף.

כחודש ימים מאז עבר את הניתוח הופנה י' לצילוםMRI, ולאור בדיקה זו הסתבר ל-י' כי חלה טעות מצד הנתבע 1 במהלך ביצועו של הניתוח, ובמקום לכרות את הדיסק במרווח בין חוליות L4-L5 כמתוכנן וכפי שסוכם, כרת הרופא את הדיסק במקום אחר במרווח בין חוליות L3-L4, כך שלמעשה הדיסק אותו היה הרופא אמור לכרות במהלך הניתוח נשאר במקומו, ואי לכך גם ההיצרות שנמצאה באיזור נותרה כפי שהייתה.

לי' הוצע ע"י מומחים שונים לעבור ניתוח נוסף שני, אך הוא סרב בתוקף, וזאת לאור הכישלון של הניתוח שעבר ע"י הנתבע.

הוגשה תביעה בגין התרשלות

בגין האירועים האלו שכרה י' עורך דין שמתמחה בתביעת רשלנות רפואית והגישה תביעה לבימ"ש השלום בירושלים כנגד הרופא המנתח והמרכז הרפואי, בה טען כי הרופאים התרשלו בביצועו של הניתוח, מאחר שהוסר דיסק במקום שגוי, והדיסק הפגום נשאר במקום ממנו נדרשה הסרתו, וכן טען כי מצבו אף החמיר עקב הניתוח הרשלני. י' צרף חוות דעת רפואית התומכת בטענותיו, לאורה אף נקבעה לו נכות רפואית בשיעורים ניכרים בגין כאבים בגב ומגבלות קשות בתנועותיו וכן בשל הפרעות בתחושות ברגלו הימנית.

טענותיהם של הנתבעים

מנגד, הנתבעים לא הכחישו את הטענה כי הניתוח בוצע במקום שגוי, וכי הדיסק הוסר ללא צורך, אך עם זאת טענו בהסתמך על חוות דעת רפואית מטעמם כי מצבו של התובע לא החמיר כתוצאה מן הניתוח, אלא להפך, מבדיקה של המומחה מטעמם עולה כי במצב של התובע חל שיפור ניכר ביותר לאחר הניתוח, וזאת מהשוואת מצבו למצבו הקודם כפי שנלמד מהבדיקות שעבר אצל הנתבע 1 עובר לניתוח. במצב זה לא כי קיים קשר סיבתי בין הניתוח לנזקיו הנטענים לכאורה.

כמן כן טענו הנתבעים כי בכל מקרה גם לו היה מוכח כי מצבו הידרדר בעקבות הניתוח היה על התובע לעבור ניתוח שני על מנת להקטין את נזקיו, אך הוא לא עשה כן, ולפיכך לא הקטין את נזקו.

התביעה התקבלה ובית המשפט יפסוק את הדין

ביהמ"ש קיבל את התביעה ומצא את הרופא אחראי ברשלנות רפואית. הוא קבע בראש ובראשונה כי אין למעשה מחלוקת בין התובע לנתבעים כי הייתה התרשלות מצד הרופא המנתח במהלך ביצועו של הניתוח, ולפיכך הופרה חובת הזהירות כלפי התובע. ביהמ"ש ציין כי לא הובא כל הסבר סביר ממנו עולה כי טעות במקום הניתוח הייתה עשויה להתרחש ברמת סיכוי כלשהו.

עוד קבע ביהמ"ש תוך הסתמכות בין היתר על מומחה מטעמו כי מצבו של התובע לאחר הניתוח הרשלני החמיר, ולמצער לא השתפר, וכי יש קשר סיבתי שהוכח ברמה גבוהה של הסתברות בין ביצועו של הניתוח הרשלני לבין מצבו כיום.

בית המשפט הדגיש כי לו הניתוח היה מתבצע בצורה תקינה וראויה ללא טעות במקום כריתתו של הדיסק, הרי שקיים סיכוי גבוה ביותר כי המצב הרפואי שלו היה משתפר בצורה משמעותית. ביהמ"ש אף ציין כי דבר זה נכון גם לשיטתו של הרופא המנתח, כי אלמלא כן סביר כי לא היה בוחר להמליץ לתובע על עריכת ניתוח בגבו.

ביהמ"ש אף קבע כי סיכוי הצלחתו של ניתוח שני כיום במצבו של התובע הינו נמוך מאוד בהשוואה לסיכוי ההצלחה שהיה קיים עת בוצע ניתוחו הראשון. לאור כל זאת פגעו הנתבעים שהתרשלו בניתוח בסיכויי החלמתו של התובע.

ביהמ"ש אף דחה את טענת הנתבעים כי התובע לא הקטין נזקיו וקבע כי, לפי הפסיקה, סירובו לעבור ניתוח שני, אשר כרוך יהיה בניתוח איזור רחב מאוד בגבו ויצריך קיבוע עמוד שדרתו, הינו סביר מה גם שכאמור סיכויי הצלחתו קטנים בהרבה משהיו.

עם זאת היות שסיכויי הצלחת הניתוח הראשון עמדו על תשעים אחוזים בלבד קבע ביהמ"ש כי הנתבעים ישאו בשיעור זה בלבד מכלל הפיצוי שיפסק. סה"כ פסק ביהמ"ש לתובע כ-600,000 ₪.

תא (י-ם) 4568/03

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *