התרשלנות רפואית של רופא שלא אבחן חיידק אלים

אי אבחון חיידק אליםכאשר אדם חש ברע הוא פונה בד"כ למרפאה, ומניח כי הרופא בה יאבחן את מחלתו לאחר שיערוך לו בדיקות מתאימות, ובמקרה הצורך יפנה אותו לבי"ח להמשך בירור. האם במקרה שרופא לא אבחן נכון מחלה אצל ילד, ואי לכך לא התריע בפני ההורים על הצורך בטיפול או במעקב, והילד נפטר זמן קצר אחרי כן, יהיה הרופא אחראי ברשלנות רפואית?

בימ"ש השלום בהרצליה קבע כי היתה רשלנות רפואית במוקד רפואי, עקב כך שהרופא לא אבחן נכון מצבה של ילדה, ולא חשד בקיומו של חיידק אלים למרות התסמינים המצביעים על כך, ואף לא התריע בפני ההורים כי עליהם לעקוב אחרי מצבה של בתם בקפדנות, והילדה נפטרה זמן קצר אחרי כן.

מה קרה לאחר שהמטופלת שוחררה לביתה?

ד', מבוטחת מכבי ילידת 1979, היתה בת חמש כאשר חומה עלה, והיא חשה כאבים ברגלה הימנית ובחולשה, ואף לא היתה ערנית. הוריה נתנו לה אקמול, ולאחר מספר שעות פנו לקבלת טיפול במרפאת ביקור רופא שנותנת שירותי רפואה גם למבוטחי מכבי.

במרפאה נבדקה ד' ע"י רופא, שנתן לה אופטלגין להורדת החום, ומשירד חומה שחררה לביתה תוך הנחיה לשוב למוקד במקרה שמצבה לא ישתפר. למחרת האם הבחינה כי לבתה כתמים כחולים בגופה ודם בפיה, וכי אבדה שליטה על הסוגרים, ואף איבדה הכרתה.

היא הובאה במהירות לבי"ח קפלן, ולאחר זמן קצר נפטרה. נתיחה לאחר מותה העלתה כי נתקפה ע"י חיידק אלים (סטרפטוקוקוס A),ובעקבותיו לקתה בדלקת קרום המוח ובאלח דם.

על מה התבססה תביעתם של ההורים?

עזבון ד' והוריה הגישו תביעה נ' מכבי שירותי בריאות, ביקור חולה והרופא עקב נזקי מותה של ד' שנגרם מרשלנות רפואית של הנתבעים.

לטענתם, הרופא שטיפל בד' עת הגיעה למרפאה לא אבחן כי היא לקתה בזיהום חיידקי אלים ומאוד מסוכן, ולפיכך לא נתן לה טיפול ראוי, ואף למרות מצבה לא הפנה אותה לבי"ח כדי שיאבחנו שם באופן מדויק את מחלתה, ויתנו לה שם טיפול ההולם את מצבה, וכתוצאה מכך היא נפטרה.

מומחה מטעמם העיד כי אבחון מהיר של דלקת קרום המוח מקטין את שיעור התמותה ממחלה זו, ובכל מקרה של חשד אפילו קל ביותר למחלה זו או למחלה אלימה אחרת חייב הרופא להפנות את הילד מידית לבי"ח.

לדבריו, במקרה דנן היה חייב להתעורר חשד אצל הרופא כי התסמינים שלה, חום גבוה וכאבי שרירים ואף חוסר ערנות עלולים להצביע על מחלה קשה היכולה להתפתח במהירות לדלקת קרום המוח ואף לאלח דם.

האם יש אמת בדבר הנתבעים?

מנגד טענו הנתבעים כי לא היתה בהתנהלותם התרשלות. הם טענו כי הבדיקות שנערכו לה כדי לאבחן את מחלתה היו נכונות, ואף הטיפול שניתן לה היה תקין.

לטענתם, במועד הבדיקה לא היה ניתן לאבחן את החיידק האלים שגרם לה במהירות לדלקת קרום המוח ולאלח דם ולבסוף למותה, ולהפך, התסמינים העלו חשד דווקא לזיהום נגיפי.

לחלופין טענו כי להורי ד' אשם תורם עקב כך שלא עקבו אחרי מצבה ולא הביאו אותה למרפאה לבדיקה חוזרת או לביה"ח באופן מיידי.

לחילופי חילופין אף טענו כי גם אם יוכח שהתרשלו, הרי אין הקשר הסיבתי הנדרש בין מותה של ד' לבין התרשלותם, כיוון שבכל מקרה אחוז התמותה מחיידק זה גם בטיפול הולם בבי"ח גבוה מאוד.

על מי יטיל בית המשפט את האחריות?

ביהמ"ש קבע שהרישומים הרפואיים שנעשו ע"י הרופא במוקד היו חסרים ולקויים, ובכך הרופא התרשל, ולפיכך העביר לנתבעים את נטל הראייה שיוכיחו כי התרשלותם לא הביאה למותה של ד'.

הרופא המטפל לא עמד בנטל. ראשית הוא לא חשד לאור התסמינים של ד' באפשרות קיומו של זיהום חיידקי מסוכן, לא ביצע בדיקות מקיפות לד' על מנת לאבחן את מחלתה, ולפיכך לא אבחן כי חלתה בזיהום חיידקי מסוכן.

בנוסף הרופא אף לא אמר להורים כי התסמינים של ד' עשויים להצביע גם על מחלה אחרת, ואף לא ציין בפניהם כי יתכן ואבחנתו הראשונה היתה שגוייה עקב היותה מבוססת רק על נתונים ראשוניים, ולאור זאת עליהם לעקוב בקפידה אחר מצבה של ד' ולהיות ערים לכל החמרה שמא לקתה בזיהום חיידקי אלים, מה שאכן קרה בפועל. כרופא במוקד המהווה את הגורם המטפל הראשון, ובמיוחד כרופא ילדים המקבל מהילד ומהוריו מידע מוגבל וחלקי, מחובתו לפעול אף ביתר זהירות מאשר רופא אחר.

ביהמ"ש קבע שהתובעים הוכיחו שמדובר ברשלנות של הנתבעים והקשר שלה למותה של ד'. היות שהרופא לא התריע בפניהם על אפשרות קיומה של מחלה אחרת, ההורים לא חששו כי בתם עשויה לפתח מחלה אלימה, ולא עקבו בקפידה אחרי מצבה.

אילו הנתבעים היו מפנים את תשומת ליבם של ההורים לאפשרות כי מחלתה תוחמר, ולפיכך עליהם לעקוב אחריה בעירנות, הם היו מבחינים בהתדרדרותה מוקדם יותר, מבהילים אותה לבי"ח בשלב מוקדם של מחלתה, ויתכן שמותה היה נמנע.

אף אילו הנתבעים היו מפנים בעצמם את ד' לבדיקות מקיפות בבי"ח היה סיכוי כי מחלתה תאובחן, ואז היא היתה מקבלת טיפול הולם, שהיה בו כדי להציל את חייה. אי לכך הטיל על הרופא אחריות בגין רשלנות רפואית.

ביהמ"ש קבע כי לא היתה רשלנות תורמת בהתנהלות של הוריה של ד'. ההורים פעלו לפי הנחיות הרופא ולא זלזלו בהן, ולא יודעו כי עליהם לגלות ערנות יתירה באשר לסיכון להתדרדרות מצבה של בתם.

ביהמ"ש הטיל 70% מהאחריות על רופא הילדים שבמוקד, ו 30% בחלקים שווים על קופ"ח מכבי ועל המרכז ביקור רופא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *