ניתוח לייזר גרם להחמרה חמורה בעיניים

ניתוח הלייזר בעיניים בוצע בצורה כושלת ומצב עיניה של המטופלת רק החמיר – בית המשפט המחוזי פוסק פיצוי כספי של כ- מיליון ₪!

בשנים האחרונות, הפכו ניתוחי הלייזר להיות פופולריים ביותר, בקרב אנשים המעוניינים להיפטר מהצורך להרכיב משקפיים. ברוב המקרים, אכן מדובר בניתוח עם תוצאות טובות, אך תביעות הרשלנות הרפואית בתחום זה מוכיחות שלא תמיד הרופאים מבצעים את עבודתם נאמנה ולעתים המטופל נכנס עם בעיה מסוימת בעיניים ורצון להיפטר מהמשקפיים ויוצא לאחר הניתוח עם בעיה חמורה עוד יותר, כפי שאירע במקרה זה.

כיצד יתכן, כי אחרי ניתוח לייזר להסרת משקפיים המטופלת עדיין זקוקה לעדשות ראיה? מה השתבש?

דנה (שם בדוי) אם לשלושה ילדים, פעילה ועובדת, פנתה למרפאת לייזר לשם מעבר ניתוח להסרת המשקפיים. בבדיקה שנערכה לה על ידי הרופא נמצא כי היא מתאימה לניתוח בלייזר ותואם לה מועד לניתוח.

כחודש לאחר מכן נותחה דנה בעיניה, כאשר במהלך הניתוח הראשון, היא חשה בריח מוזר של בשר כרוך ובשל כך ביקשה מהרופא כי יפסיק את הניתוח ואף ידחה את הניתוח בעין השנייה לפעם אחרת. הרופא לא עצר את הניתוח והמשיך גם בעין השנייה.

ניתוח לייזר כושל

בבדיקות שנערכו לאחר הניתוח על ידי רופא אחר שעבד במרפאה, נמצא כי הכל תקין אך למרות זאת כעבור שבעה חודשים ממועד הניתוח, כאשר דנה הייתה בארה"ב החלה לחוש כי הראיה שלה מטושטשת, והרופא המליץ לה דרך הטלפון לפתור את המצב עם טיפות עיניים.

לאחר שחזרה דנה לארץ היא הגיעה למספר בדיקות אצל הרופא והתלוננה בפניו כי קיימת הדרדרות ביכולת הראיה שלה ותשובת הרופא הייתה כי מה שאירע בעיניים שלה הוא בלתי צפוי ולכן עליה לחזור ולעשות שימוש במשקפיים.

רופא בארה"ב שבדק את דנה אבחן כי היא סובלת מקרטוקונוס ויש לה לקות ראיה המצריכה הרכבת משקפי ראיה או עדשות וכי אין כל דרך לשפר את הראיה במצבה הנוכחי.

הראיה של דנה נותרה לקויה גם עם הרכבת המשקפיים ולכן היא החליטה להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית.

האם הרופאים התרשלו? כיצד יקבע בית המשפט?

התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי בטענה כי הרופאים ביצעו את הניתוח בצורה כושלת ובנוסף לא הסבירו לדנה את הסיכונים הכרוכים והאפשריים בניתוח כזה ובנוסף לכך, נטען כי הבדיקות שנערכו לא היו מעמיקות ובוצעו ברשלנות.

בחוות הדעת הרפואית שהוגשה מצד התובעת, נקבע כי הרשלנות של הרופא בניתוח הובילה לכך שיש לדנה נכות גבוהה ביותר בעיניים ויש לקבוע כי תעמוד על שיעור של 90 % שכן, היא כמעט "עיוורת" כהגדרת המומחה.

בנוסף לכך טענה דנה, כי הנכות הסבה לה נזקים נפשיים קשים שהשפיעו על כל התפקוד שלה.

מנגד נטען על ידי הצוות הרפואי, כי לא מדובר היה בניתוח רשלני ומעולם לא ביקשה המנותחת להפסיק את הניתוח במהלכו וכי היא קיבלה הסבר מלא ומפורט על הניתוח ואין קשר בין מצבה כיום לבין הניתוח שבוצע. בחוות הדעת הרפואית שתמכה בטענותיהם קבע המומחה הרפואי, כי דנה התובעת סובלת מקרטוקונוס קל ולא הייתה כל דרך לצפות התפתחות כזו טרם הניתוח, כמו גם אין קשר בין הניתוח עצמו להתפתחות הקרטוקונוס. לדעת המומחה הרפואי, דנה אינה עיוורת, היא אמנם צריכה משקפיים אך עדיין יכולה להתנהל כרגיל ואף לנהוג ולכן הנכות צריכה לעמוד על שיעור של 15% בלבד.

בשל הפער הגדול בין שתי חוות הדעת של הצדדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו וזה קבע לא הייתה רשלנות בביצוע הניתוח כמו גם הסיבוך שאירע לא היה צפוי או ידוע ולכן יש להעמיד את שיעור הנכות על 15%.

בית המשפט המחוזי קובע בהתבסס על חוות דעת המומחים הרפואיים ועדויות הצדדים, כי כל הבדיקות שנערכו קודם הניתוח היו תקינות לגמרי והיא הייתה מתאימה לסוג הניתוח הזה ולא היה ניתן לדעת כי תפתח קרטוקונוס לאחר הניתוח ולכן לא הייתה רשלנות בעצם ביצוע הניתוח והנכות תעמוד על 5%.

יחד עם זאת, בית המשפט קובע כי דווקא בניתוח שאינו חירום, קיימת חובה גדולה יותר על הרופאים לספק מידע מפורט ומלא ככל שאפשר. שכן, יש מספיק זמן ואין שום לחץ ואפשר שהמטופל יקבל את ההחלטה הטובה והמעמיקה ביותר, באם לעבור את הניתוח או לאו. במקרה הזה, בית המשפט קובע כי התובעת, לא קיבלה התובעת דנה הסבר על הסיכונים האפשריים ולכן מדובר במתן טיפול בלא הסכמה מדעת, כפי שמחויב לה הרופא המטפל על פי חוק ובכך יש רשלנות מצד הרופאים כלפי התובעת. שיתכן ולו היו מפרטים בפניה את הסיכונים, הייתה מוותרת על הניתוח או בוחרת בדרך טיפול אחרת.

אמנם, מציין בית המשפט כי הסיבוך שבו לקתה התובעת לא היה ידוע בעולם הרפואה נכון למועדי ביצוע הניתוח, אך עדיין גם לגבי סיכונים וסיבוכים אחרים אפשריים לא קיבלה התובעת מידע מספק, אלא אף להפך, נאמר לה כי זהו ניתוח פשוט, ללא כל סיבוכים והסכמתה לעבור את הניתוח נבעה מאותו רושם מוטעה שקיבלה.

בית המשפט המחוזי פוסק אם כן, כי הרשלנות נבעה מאי מתן הסכמה מדעת לניתוח ולא בעצם הניתוח עצמו, שבוצע על הצד הטוב ביותר אך מסיבה זו בלבד, החלה שרשרת תקלות שהובילה לנזק הבלתי הפיך בעיניה של התובעת ולפיכך עליה לקבל פיצוי כספי בגין הנזק וכל הכרוך בכך, בסך של כ- מיליון ₪!

ת"א 1319-06

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *