רשלנות רפואית בניתוח קיסרי

כל אישה בהריון מחכה ליום הלידה. היא מתרגשת, מתכננת בפרטי פרטים כיצד הלידה תתרחש, ואף חוששת מהלא נודע. במהלך ההריון, חושבת האישה האם הלידה תהיה "טבעית" או עם אפידורל, האם תהא זו לידה וגינאלית, ומתי יגיעו הצירים, אולי כאשר האישה בעבודתה או אולי בבית, או בדרכה לשם.

לעומת הנשים שממתינות לקראת הלידה הלא צפויה, יש את אלו שיודעות בדיוק מתי תתרחש הלידה. אלו הן אותן נשים אשר נקבע להן תאריך לניתוח קיסרי, נשים עם הריון מרובה עוברים ולעיתים אף נשים אשר הינן בהריון בסיכון גבוה.

לאחת מאותן נשים, אשר כה חיכתה ליום לידתה – יום הניתוח הקיסרי, נתרחש הגרוע מכל והיום השמח הפך לסיוט מתמשך.

לאותה אישה ששמה איריס (שם בדוי), נקבע מועד לניתוח קיסרי לאחר שנתברר כי העובר שברחמה הינו במצג עכוז. ביום הניתוח הגיעה איריס לבית החולים, ולצורך הניתוח ניתנה לה זריקת הרדמה אפידורלית. הזריקה ניתנה לה על ידי מתמחה, ותחת פיקוחו של רופא בכיר.

רשלנות רפואית במתן זריקה בניתוח קיסרי

במהלך ההרדמה הפסיקה איריס לנשום ולקתה בדום לב, אשר בעקבותיו בוצעה לה החייאה אשר ייצבה את מצבה. לאחר שנסתיים הניתוח בוצעה לה בדיקת ct אשר הצביעה על כך שחדר אויר למוחה. לאור האמור טופלה איריס בחדר לחץ, אך למרבה הצער הנזק שנגרם למוחה במהלך ההרדמה היה כבר בלתי הפיך.

איריס סבלה מפגיעה מוחית קשה ופגיעה באונות הפרונטליות ונותרה נכה לגמרי כתוצאה מבועת האויר שחדרה למוחה בזמן הזרקת האפידורל. לאור מצבה סבלה איריס מחוסר שליטה על סוגרים, פגיעה בזיכרון, ישנונות, חוסר יכולת לתפקד באופן עצמאי ועוד.

לאור האמור הגישה איריס תביעת רשלנות רפואית בניתוח קיסרי בבית המשפט המחוזי נגד בית החולים "רמב"ם" ומשרד הבריאות, ותבעה פיצויים בגין הנזקים הרבים שנגרמו לה במהלך הלידה.

במהלך ההליך המשפטי, טענו הנתבעים להגנתם (באמצעות העדת הרופא אשר פיקח על ההרדמה), כי ישנה פרקטיקה מקובלת לווידוא אם זריקת האפידורל הוחדרה במקום הנכון, בין השאר בדיקה כי לא יוצא נוזל שדרה בעת הוצאת המחט וכן חוסר התכווצות של בועת האויר במחט אשר היתה אמורה להתכווץ באם אכן מיקום המחט היה שגוי.

בית המשפט המחוזי קבע כי טענותיו של הרופא בדבר ביצוע בדיקות על מנת לוודא האם מיקומה של המחט תקין, אינן מגובות כלל בתיעוד הרפואי, ולכן עדותו של הרופא אינה מהימנה ואין לקבלה.

מנימוק זה, בין השאר, קיבל בית המשפט המחוזי את טענתה של התובעת וקבע כי עצם ביצוע זריקת האפידורל על ידי מתמחה ולא על ידי רופא בכיר מהווה רשלנות רפואית בניתוח קיסרי. כן קבע בית המשפט כי לתובעת לא הוסברו מלוא הסיכונים של הניתוח ולכן הסכמתה לניתוח לא היתה "הסכמה מדעת", ואילו ידעה על הסיכון כי תחדור בועת אויר למוחה עת מתן הזריקה סביר כי לא היתה מסכימה לביצוע הניתוח וההרדמה.

לאחר החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור על ידי הנתבעת, אשר נדחה על ידי שופטי העליון.

בין הרופא למטופל יש אי שוויון מהותי, כך קבע בית המשפט, שכן הרופא מבין את סוג הטיפול הניתן למטופל, לרבות משמעותו והשלכותיו, ואילו המטופל אינו מבין פרטים אלו לעומקם, גם לאחר קבלת הסבר לגביו מאת הרופא המטפל. חוסר שוויון זה, קיים ואף מתעצם עוד יותר כאשר חסרים רישומים רפואיים כלשהם, שכן היה על הרופא המטפל לרשמם ואם לא רשם אותם, פגע אף יותר ביכולת המטופל לקבל מידע נוסף אודות מצבו ולבררו בזמן אמת.

במקרים של אי שוויון מסוג זה, כך קבע בית המשפט, יעבור נטל הראיה אל הנתבע להוכיח כי לא התרשל, קרי, כי לא היתה כל רשלנות רפואית בניתוח קיסרי.

המקרה של איריס, כך קבעו השופטים, הינו דוגמא עצובה הממחישה את חוסר השוויון אשר דובר לעיל: איריס, אשר היתה בזמן ניתוח, לא ידעה את המתרחש וכתוצאה ממצבה לא ידעה מהן הנסיבות אשר הובילו למצבה. לאור חוסר השוויון עבר נטל הראיה אל הנתבעת, אשר טענה באמצעות הרופא כי הצוות מטעמה ביצע את הבדיקות הנדרשות לצורך ווידוא האם מיקום הזריקה הינו תקין.

המומחים שנחקרו קבעו כי אילו היו מפסיקים את החדרת החומר בזמן באמצעות הבדיקות הנדרשות לא היה נגרם מצבה הקשה של התובעת.

לפיכך, קבע בית המשפט כי משעבר נטל הראיה אל הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי לא התרשלה, ולכן דחה את ערעורה ואת טענתה כי לא התרשלה.

ע"א 3894/02

[ois skin="skin2"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *