רשלנות רפואית | החמרת מצב בצבא

החייל היה חולה במהלך השירות הצבאי. ארבע שנים אחרי שחרורו מהצבא אובחן מאי ספיקת כליות סופנית – בית המשפט העליון קובע קיים בין הטיפול שקיבל בצבא להחמרה במצבו.

חובת הצבא היא להעניק טיפול מסור לחיילים באופן המקצועי ביותר העומד לרשות מערכת הרפואה הצבאית, כך שבאם חייל מתלונן על בעיה מסוימת הרי הצבא צריך להתייחס לכך. שכן אחרת הטיפול הרשלני עשוי להוביל לכדי החמרה במצבו של החייל ולמחלה קשה לאחר סיום השירות.

האם קיימת רשלנות רפואית בטיפול שקיבל חייל בצבא אשר הוביל למחלת כליות קשה?

תום (שם בדוי) התגייס לצבא עם פרופיל 97 אך ובשל בעיה רפואית הפרופיל הורד ל- 72. במשך 4 שנות השירות של תום עבר מספר טיפולים סביב בעיה של חלבונים וכדוריות אדומות בשתן, כאשר לא נמצאה או אובחנה הסיבה לסימפטומים הללו.

כעבור 4 שנים מיום שחרורו של תום מהצבא הוא אובחן כחולה מאי ספיקת כליות סופנית והתחיל לקבל טיפולי דיאליזה. שנה אחר כך נזקק לעבור ניתוח השתלת כליה. אך זו לא נקלטה בגופו.

רשלנות רפואית - החמרה במצב עקב השירות

תום הגיש תביעה לקצין התגמולים להכרה במצבו עקב רשלנות רפואית בטיפול בו, אך התביעה הזו נדחתה משום שנטען כי לא קיים קשר סיבתי בין מחלתו של תום בכליות לבין השירות הצבאי. ועדת הערעורים אף היא לא קיבלה את בקשתו של תום, כמו גם קבעה כי הטיפול שניתן לתום בצבא היה סביר למדי בהתאם למצבו הרפואי באותה עת.

תום הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אך הערעור בגין רשלנות רפואית נדחה בטענה כי אין אפשרות לקבוע מה הוביל לבעיות בכליות של תום ולכן לא ניתן למצוא קשר בין החמרת המחלה לשירות הצבאי על תנאיו.

לבית המשפט העליון הוגש ערעור על החלטת המחוזי בשאלה האם  יש קשר סיבתי בין החמרה במצבו של תום לבין השירות הצבאי – מה נקבע ?

טענתו של תום לעניין הרשלנות הרפואית הייתה כי הממצאים שעלו מתוך הבדיקות הרפואיות שעבר יכלו לאבחן את המחלה שלו. לו היה נעשה כך, הרי באמצעות טיפול מונע ניתן היה להשהות את תחילתה של המחלה. [ צפו גם במאמר – רשלנות רפואית באבחון ].

מנגד טענו נציגי הצבא כי בהתאם לנתונים ולמצב הרפואי שהיה באותו זמן הרי תום קיבל  טיפול סביר ובנוסף, גם לו היו מגלים את המחלה קודם לכן, לא היה ניתן למנוע אותה או להשהות את תחילתה.

בית המשפט העליון התייחס לטענות הצדדים וחוות הדעת הרפואיות שהוגשו וקבע כי מדובר היה בחייל צעיר אשר קיבל טיפול שאינו הולם את מצבו הבריאותי. לו היה מקבל את הטיפול הראוי, הרי יתכן וניתן היה למנוע את החמרת מחלתו.

בנוסף ציין בית המשפט העליון כי לא בכל מקרה ניתן יהיה לומר שבשל טיפול לקוי בצבא תחמיר מחלתו של החייל, אלא יש לבחון באם הטיפול הרפואי שקיבל היה בהתאם לכללי האמנות הרפואית. במקרה זה קובע בית המשפט כי הטיפול לא היה לפי כללים אלו ובשל מחדל זה החייל יהיה זכאי לתגמולים.

בסופו של דיון פוסק בית המשפט כי הערעור מתקבל וכי החייל תום הצליח להוכיח שהמחלה שלו הוחמרה בעקבות השירות הצבאי ועל כן הוא יקבל פיצוי בגין רשלנות רפואית זו והנזק שנגרם לו. כתוצאה מכך, התיק מוחזר לקצין התגמולים כדי שזה ייקבע את מידת ההחמרה של תום במחלתו שניתן לייחס לשרות הצבאי.

עולה מן הדברים הללו כי באמצעות העיקשות של תום הוא הצליח להוכיח את הקשר בין הטיפול הלקוי שקיבל בזמן השירות לבין המחלה הקשה ממנה סבל לאחר שחרורו.

רע"א 8317/99

[ois skin="skin2"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *